הילד/ה שבפנים

בכל אחד מאתנו
יש ילד או ילדה
שגרים בפנים-
בפנים בפנים,
עד שכמעט לא רואים.
כי אנחנו גדולים, עובדים,
עמוסים, עסוקים,
יש לנו חיים רציניים!
לא משחק ילדים

אבל הילד יושב שם
באיזו פינה,
מחכה-
להזדמנות הנכונה,
להשמיע את קולו,
להנכיח את עצמו

הוא מפציע כשעצוב,
כשקשה, כשכואב,
כי הילד הזה
הוא כל כולו לב.
הוא רוצה להרגיש
חשוב בעולם
שיש לו מקום
כמו לכולם
כל שהוא מבקש זה
רוך, אהבה,
לקבל הכרה,
לחוש נחמה.

הוא זוכר את כל הפעמים
בהן הרגיש בדידות,
חוויות של קרירות,
של חוסר משמעות
הוא זוכר את כל הפעמים
בהן הרגיש לא שווה
ורק חיכה-
שמישהו יראה,
שמישהו יתגאה

הוא זוכר את הילדים בכיתה
שהרחיקו אותו,
את המבוגרים
שלא הבינו אותו,
הוא זוכר כל פגיעה- 
קטנה כגדולה,
שהכאיבה נורא
ולא זכתה להכלה

היום הוא בוגר,
עם צרות של גדולים
למי יש זמן
לשטויות של ילדים?!
אבל הילד הקטן
לא מוותר
הוא דורש שאנחנו
ניתן לו יותר

בקשר שלו עם הנפש,
הוא מגייס את כל משאביו:
דיכאון, חרדה-
כל מה שצריך
כדי שנתייחס אליו
הוא מבקש מאתנו לעצור,
להכיר בו,
למלא את צרכיו,
לאפשר לעצמנו להרגיש
ולהתחבר אליו

הוא יודע שרק כך
נוכל לתת ריפוי
ומזור לכאבים,
רק כך
נוכל לצמוח
ולהפוך באמת לגדולים