ובשיחות שלנו, מלים על מלים, מחשבות ורגשות,
ואני חושבת לעצמי האם גם הקשר שנוצר כאן הוא שטחי?
כזה שלמראית עין?

אז אני מקשיבה למנגינה, למה שלא נאמר,
לרגעים שבין המילים, למילים שנאמרות בשקט,
ויש שם כל כך הרבה.

כל כך הרבה נסתר ונחבא, ועלי להקשיב אל מעבר למילים,
הקשבה אחרת, מדויקת, כדי לאפשר לכל אלו את המקום להתבטא.

וכשאנו "מנקים" את כל המסביב, ונשארים עם המהות,
גם הוא יותר קשוב לנפשו ומגלה יותר ויותר את עצמו.

כבר תקופה שהוא מספר לי שהרבה יותר קל לו להכיר ולהתחבר עם אחרים ואחרות.
זה משמח אותו.
ואני כבר יודעת, שככל שהוא מכיר את עצמו,
כך הוא יכול לתת גם לאחרים להכיר אותו.